1. שם המקום:

הר גריזים

2. המקורות:

שופטים,פרק ט', פס' ז'.מגישה:
טל.ח.





המקור:

שופטים,ט',ז':

א וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אֶל-אֲחֵי אִמּוֹ; וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל-כָּל-מִשְׁפַּחַת בֵּית-אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם--הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי-אִמּוֹ עָלָיו, בְּאָזְנֵי כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא. ד וַיִּתְּנוּ-לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף, מִבֵּית בַּעַל בְּרִית; וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ, אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, וַיֵּלְכוּ, אַחֲרָיו. ה וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן-יְרֻבַּעַל, הַקָּטֹן--כִּי נֶחְבָּא. {ס}
ו וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ--עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים. ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים. יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. טז וְעַתָּה, אִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם, וַתַּמְלִיכוּ, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ; וְאִם-טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ, וְאִם-כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ. יז אֲשֶׁר-נִלְחַם אָבִי, עֲלֵיכֶם; וַיַּשְׁלֵךְ אֶת-נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל-בֵּית אָבִי, הַיּוֹם, וַתַּהַרְגוּ אֶת-בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַתַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-אֲמָתוֹ, עַל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, כִּי אֲחִיכֶם, הוּא. יט וְאִם-בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם-יְרֻבַּעַל וְעִם-בֵּיתוֹ, הַיּוֹם הַזֶּה--שִׂמְחוּ, בַּאֲבִימֶלֶךְ, וְיִשְׂמַח גַּם-הוּא, בָּכֶם. כ וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ, וְתֹאכַל אֶת-בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת-בֵּית מִלּוֹא; וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם, וּמִבֵּית מִלּוֹא, וְתֹאכַל, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ. כא וַיָּנָס יוֹתָם, וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה; וַיֵּשֶׁב שָׁם, מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו. {פ}
כב וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כג וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ. כד לָבוֹא, חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי-יְרֻבָּעַל; וְדָמָם, לָשׂוּם עַל-אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם, וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֲשֶׁר-חִזְּקוּ אֶת-יָדָיו לַהֲרֹג אֶת-אֶחָיו. כה וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים, עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ; וַיֻּגַּד, לַאֲבִימֶלֶךְ. {פ}
כו וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, וְאֶחָיו, וַיַּעַבְרוּ, בִּשְׁכֶם; וַיִּבְטְחוּ-בוֹ, בַּעֲלֵי שְׁכֶם. כז וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת-כַּרְמֵיהֶם, וַיִּדְרְכוּ, וַיַּעֲשׂוּ, הִלּוּלִים; וַיָּבֹאוּ, בֵּית אֱלֹהֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וַיְקַלְלוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ. כח וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, מִי-אֲבִימֶלֶךְ וּמִי-שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ--הֲלֹא בֶן-יְרֻבַּעַל, וּזְבֻל פְּקִידוֹ; עִבְדוּ, אֶת-אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם, וּמַדּוּעַ, נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ. כט וּמִי יִתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי, וְאָסִירָה, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לַאֲבִימֶלֶךְ, רַבֶּה צְבָאֲךָ, וָצֵאָה. ל וַיִּשְׁמַע, זְבֻל שַׂר-הָעִיר, אֶת-דִּבְרֵי, גַּעַל בֶּן-עָבֶד; וַיִּחַר, אַפּוֹ. לא וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בְּתָרְמָה לֵאמֹר: הִנֵּה גַעַל בֶּן-עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה, וְהִנָּם צָרִים אֶת-הָעִיר עָלֶיךָ. לב וְעַתָּה קוּם לַיְלָה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתָּךְ; וֶאֱרֹב, בַּשָּׂדֶה. לג וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל-הָעִיר; וְהִנֵּה-הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, יֹצְאִים אֵלֶיךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ. לד וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, לָיְלָה; וַיֶּאֶרְבוּ עַל-שְׁכֶם, אַרְבָּעָה רָאשִׁים. לה וַיֵּצֵא, גַּעַל בֶּן-עֶבֶד, וַיַּעֲמֹד, פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר; וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, מִן-הַמַּאְרָב. לו וַיַּרְא-גַּעַל, אֶת-הָעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-זְבֻל, הִנֵּה-עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים; וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים. לז וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל, לְדַבֵּר, וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ; וְרֹאשׁ-אֶחָד בָּא, מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים. לח וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל, אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר, מִי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי נַעַבְדֶנּוּ: הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ, צֵא-נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ. לט וַיֵּצֵא גַעַל, לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּלָּחֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ. מ וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ, וַיָּנָס מִפָּנָיו; וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים, עַד-פֶּתַח הַשָּׁעַר. מא וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ, בָּארוּמָה; וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת-גַּעַל וְאֶת-אֶחָיו, מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם. {ס}
מב וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּצֵא הָעָם, הַשָּׂדֶה; וַיַּגִּדוּ, לַאֲבִימֶלֶךְ. מג וַיִּקַּח אֶת-הָעָם, וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וַיֶּאֱרֹב, בַּשָּׂדֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן-הָעִיר, וַיָּקָם עֲלֵיהֶם, וַיַּכֵּם. מד וַאֲבִימֶלֶךְ, וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, פָּשְׁטוּ, וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר; וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים, פָּשְׁטוּ עַל-כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה--וַיַּכּוּם. מה וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר, כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת-הָעִיר, וְאֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ, אֶת-הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ, מֶלַח. {פ}
מו וַיִּשְׁמְעוּ, כָּל-בַּעֲלֵי מִגְדַּל-שְׁכֶם; וַיָּבֹאוּ אֶל-צְרִיחַ, בֵּית אֵל בְּרִית. מז וַיֻּגַּד, לַאֲבִימֶלֶךְ: כִּי הִתְקַבְּצוּ, כָּל-בַּעֲלֵי מִגְדַּל-שְׁכֶם. מח וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר-צַלְמוֹן, הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת-הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים, וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל-שִׁכְמוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ, מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי--מַהֲרוּ, עֲשׂוּ כָמוֹנִי. מט וַיִּכְרְתוּ גַם-כָּל-הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל-הַצְּרִיחַ, וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת-הַצְּרִיחַ, בָּאֵשׁ; וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל-אַנְשֵׁי מִגְדַּל-שְׁכֶם, כְּאֶלֶף--אִישׁ וְאִשָּׁה. {פ}
נ וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-תֵּבֵץ; וַיִּחַן בְּתֵבֵץ, וַיִּלְכְּדָהּ. נא וּמִגְדַּל-עֹז, הָיָה בְתוֹךְ-הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל-הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם; וַיַּעֲלוּ, עַל-גַּג הַמִּגְדָּל. נב וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד-הַמִּגְדָּל, וַיִּלָּחֶם בּוֹ; וַיִּגַּשׁ עַד-פֶּתַח הַמִּגְדָּל, לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת, פֶּלַח רֶכֶב--עַל-רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ; וַתָּרִץ, אֶת-גֻּלְגָּלְתּוֹ. נד וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל-הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי--פֶּן-יֹאמְרוּ לִי, אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ; וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ, וַיָּמֹת. נה וַיִּרְאוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ; וַיֵּלְכוּ, אִישׁ לִמְקֹמוֹ. נו וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים, אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ, אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו, לַהֲרֹג אֶת-שִׁבְעִים אֶחָיו. נז וְאֵת, כָּל-רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם, הֵשִׁיב אֱלֹהִים, בְּרֹאשָׁם; וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם, קִלְלַת יוֹתָם בֶּן-יְרֻבָּעַל. {פ}

3.תקציר האירועים:
* הרקע: השופט גדעון(ירבעל) מת, ובנ"י חוזרים לעבודה זרה ולא הולכים בדרך ה'.
*אבימלך בנו, חושק במלוכה והוא הולך לבני שכם ומציע להם את האפשרות בשתי טענות:
א. עדיף לכם מלך אחד מאשר שבעים (כל בני ירבעל)
ב.פניה לרגש- "כי עצמכם ובשרכם אני"- אני אחיכם, משלכם.
*בני שכם מסכימים וממליכים את ירבעל.
*אבימלך שוכר לו אנשים "ריקים ופוחזים"-אנשים פשוטים, עממים והוא הולך ורוצח את כל אחיו( בני גדעון) כדי למנוע מרידה במלכותו. מלבד יותם הצעיר שבאחיו שמצליח להימלט ולהיחבא.
*יותם, עומד בראש הר גריזים ומושל משל לכל אנשי שכם.
*המסר: כיצד המלכתם את אבימלך שרצח את כל בני גדעון? אם שמחים אתם בהמלכה- ייטב לכם ואם לא- תצא אש מאבימלך ותאכל את כולכם.
*אנשי שכם שמים לאבימלך מארבים ולא מוכנים לשלם לו את המס.
*געל בן עבד קורא לאנשי שכם ומתיח בהם על המלכת אבימלך.
*זבל שר העיר שומע את דבריו ושולח לאבימלך על תוכנית המרידה של געל.
*אבימלך מארגן מארב על שכם שמטרתו- הריגת געל והפסקת המרד-לא מומשה.
*1000 מאנשי שכם מתבצרים בצריח- אבימלך בא ושורף אותו.
*אבימלך לוכד את תבץ ואנשי שכם עולים לגג מגדל העיר.
*אבימלך בא בכדי ללכוד את המגדל ואז אישה אחת זורקת על ראשו שבר של אבן ריחיים ומנפצת את גולגלתו.
*אבימלך מצווה על נושא כליו לנעוץ בו את חרבו למען לא יאמרו כי אשה הרגתהו.
*אנשי שכם שבים למקום לאחר מות אבימלך וקללת יותם רודפת אותם.







4.הר גריזים- פסקת תקציר:

אבימלך בן גדעון(ירבעל) חושק במלוכה ועל כן הוא בא לאנשי שכם על מנת לשכנע אותם להמליכו בעזרת שתי טענות עיקריות: אחים אתם לי ועדיף לכם מלך אחד מאשר שבעים(אחיו , בני גדעון). אנשי שכם משתכנעים וממליכים אותו. אבימלך שוכר אנשים עממים ופשוטים ורוצח עימם את כל אחיו- למען לא יבגדו במלוכתו. יותם-הצעיר שבניהם מצליח להמלט. הוא מגיע לאנשי שכם ומושל בפניהם משל: במשל עצים שמחפשים מלך ופונים למספר עצים(זית,תאנה,גפן,אטד) בסופו של המשל אומר להם האטד כי אם באמת ממליכים אתם אותי חסו בצלי- ואם לאו תצא מתוכי אש ותאכל אתכם. כך גם במלוכת ירבעם מול אנשי שכם. אנשי שכם מקשיבים לדבריו ושמים לו מארבים ולא משלמים לו מס. געל בן עבד מדבר אל אנשי שכם ומסית אותם למרוד באבימלך. זבל שר העיר שומע על תוכניתו של געל ומספר זאת לאבמילך, הוא מכין מארב לעיר שכם שמטרתו- הריגת געל, נכשלת. אנשי שכם מתבצרים באחד הצריחים, אבימלך בא ומצית שם אש.- התוצאה 1000 הרוגים. הנותרים משכם נסים ומתבצרים בגג של מגד העיר . אבימלך מגיע גם לשם לאחר שלכד את תבץ ובהגיעו זורקת עליו מלמעלה אחת מנשות העיר שבר של אבן ריחיים ומנפצת את גולגלתו, אבימלך מצווה על נושא כליו לנעוץ בו את חרבו על מנת שלא יחשבו כי מת בישי אשה. אנשי שכם חוזרים למקומם אך קיללת יותם רודפת אותם.




5. הדמויות


גדעון(ירבעל)- שפט את ישראל אביו של אבימלך (ועוד שבעים בנים מנשים שונות) אבימלך- משבט מנשה, בנו של גדעון רצה למלוך אחרי אביו. הומלך בידי אנשי שכם , הרג ורצח בחייו את כל אחיו(מלבד יותם) ונלחם כנגד מרידות אנשי שכם כלפיו. מלך 3 שנים ומת בידי אשה שזרקה עליו שבר של אבן ריחיים אך בכדי לא למות ע"י ביקש מנושא כליו להרוג אותו. אנשי שכם- המליכו את אבימלך,נכחו במלחמות מולו והתנגדו לשילטונו. קוללו ע"י יותם וקללתו רדפה אותם, גם לאחר מות אבימלך. יותם- אחיו הצעיר של אבימלך.הצליח להתחמק מהרג בזמן רציחת כל אחיו על ידי אבימלך.משל משל בפני אנשי שכם והטיל עליהם קללה. געל בן עבד- הטיח באנשי שכם על המלכת אבימלך וארגן אם מרידה כלפיו. זבל-שר העיר שהלשין לאבמילך על תכנון המרידה ע"י געל ואנשי שכם. נושא הכלים- צווה בידי אבימלך לנעוץ בו את חרבו על מנת שלא יחשבו כי אשה הרגה אותו. האשה – הרגה את אבימל בכך זרקה עליו ממגדל העיר שבר של אבן ריחיים ונפצה את גולגלתו.